שם בעל החיים :קביה (גם – שרקן)
ארץ מוצא: בהרי האנדים בדרום אמריקה
תפוצה : כחיית מחמד – כלל עולמית
מחלקה: יונקים
סדרה: מרסמים
מראה: קיימים מעל לתשעה סוגים של שרקנים ולכל אחד מהם מראה קצת שונה, בבסיסו של דבר בארץ הם נפוצים בצבע חום-אפור. הראש גדול. האוזניים והרגלים קצרצרות. זנב חסר. 4 אצבעות ברגל הקדמית, ו- 3 בלבד באחורית. הגוף עגלגל ומכונס.
התנהגות: שרקנים יכולים להיבהל בקלות מקולות, תנועות או ניסיונות תפיסה. הבהלה מלווה בשריקות אופייניות תוך ניסיונות בריחה למקום מסתור. שרקנים אינם מאיימים ואינם נושכים גם בניסיונות אחיזה אגרסיביים במיוחד אם כי זה לא נעים להם כלל, ולכן כאשר אוחזים בשרקן יש לתמוך בכל גופו כיוון שבתפיסה לא יציבה מספיק הוא עלול לנסות לברוח ועלול להיגרם לו נזק.
גידול: עיקר המזון של השרקנים צריך להיות כופתיות מיוחדות לשרקנים (מתאימות גם לארנבונים) וחציר. שרקנים אינם מסוגלים לייצר בעצמם ויטמין C (בדומה לבני אדם ושונה מרוב בע"ח) ולכן הם צריכים לקבל אותו במזונם ולכן מומלץ להוסיף למזון או למי השתיה ויטמין C בצורה ישירה ולהוסיף מקורות מזון טרי שמכילים את הויטמין כגון פלפלים, תרד, גזר, כרוב, ופירות הדר. על הכלוב להיות מרווח כדי לאפשר פעילות גופנית תקינה: שטח מינימלי של רבע מ"ר לכל שרקן וגובה מינימלי של 25 ס"מ. כיוון ששרקנים אינם נוטים לטפס ולברוח ניתן להשאיר את הכלוב ללא כיסוי, אלא אם יש בבית חיות שעלולות לגרום לשרקנים נזק
פן טיפולי: השרקן ניחן במתן אמון, זיהוי המטפל וקבלתו ע"י השמעת קולות מיוחדים לכך, השרקנים מלמדים אותנו שמחה, תקשורת ועצמאות מגיל צעיר.
שונות: הידעת? השרקנים נחשבים למאכל הלאומי של פרו…
שרקנים, ארנבונים, גרבילים, צ'ינצ'ילה, דגו, חמוסים, עזים, שוגר גליידר, כלב,
זוחלים :
נחש פיתון, בירית, חרדון מזוקן, שממית מנומרת, חומט כחול לשון, איגואנה.